תפארת נולדה לפני כשלושה חודשים ברוך ה'.

ביתנו השתיים עשרה. איזו זכות.

כך תמיד רציתי, ולזה תמיד התפללתי - משפחה גדולה, בעל אברך. ב"ה.

רק שההתרגשות על לידת תפארת לא היתה פרטית, אלא כללה חלקים רבים רבים מעם ישראל שהיו שותפים לשמחה ולהתרגשות.

תפארת נולדה שמונה חודשים אחרי שאחותה רנה נרצחה ביום ששי בפיגוע במעיין דני.

סבא וסבתא ז"ל, שאיבדו את רוב משפחתם באושוויץ, וזכו ב"ה להקים משפחה, להקים מדינה, לימדו אותנו שני דברים:

1. להגיד תודה על הכל.
2. כל לידה, כל יום הולדת, כל חתונה - הם הניצחון שלנו על הנאצים ימ"ש.

 בכל פעם שסבתא ז"ל התבשרה על הריון ועל נין או נינה שבדרך, היתה אומרת מין "נה" שכזה, כי חסה על כוחותיי,

אבל העיניים שלה היו עם אור גדול - עוד ניצחון בדרך להיוולד.

ככה גדלנו, וב"ה אני מתחתנת ומתאהבת בהריונות, לידות, ילדים, הנקות.

מרגישה שזו השליחות שלי. בוחרת מתוך רצון להכניס את התואר בהוראה בחזרה למעטפה ולהישאר עם הילדים בבית.

לשבת אתם בחצר לארוחת בוקר, לתלות איתם כביסה, להחליף איתם חיתול לאח החדש שנולד ב"ה.

זה לא מתאים לכל אחת, ומי שזה לא מתאים לה והיא בכ"ז נשארת בבית ולא יוצאת לעבוד - מסכנה היא ומסכנה המשפחה.

אבל גם אם אמא עובדת, נראה לי שהשאלה היא מה עיקר העיקרים עבורה, ומה אח"כ. ולפי זה תקבע, לדוגמא,כמה שעות היא מחוץ לבית וכדו'

בשבעה קיבלנו חיבוק ענק מעם ישראל. יהודים מהארץ ומהעולם שבאו לחזק אותנו. להיות איתנו.

הרבה טוב יצא מאז הרצח - הוקמה עמותת "קול רנה" שמעודדת ויוזמת מפעלי תורה, חסד ובניית הארץ.

ואז נולדה תפארת, ושוב, ולהבדיל, ובכלל לא להבדיל, קיבלנו את החיבוק הענק הזה מעם ישראל.

 אותו חיבוק, רק מתוך שמחה.

אותו חיבוק שכואב ומתקומם מול נטילת חיים אכזרית, ומאושר מאושר מאושר מול חיים חדשים שנולדו.

מבלי שידענו, מבלי שחשבנו  עד כמה, תפארת מייצגת עבור אנשים רבים את הגאולה. את הניצחון על אלו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו.

ב"ה זכינו במשפחה גדולה, ואנחנו מרגישים בכל מאודנו שאנחנו חוליה בשרשרת שמנצחת את הנאצים, ואת עשיו, ואת המצרים, ואת הנוצרים, ואת המחבלים ימ"ש

ואנחנו חלק ממשי מגאולת עם ישראל, בארץ ישראל, על פי תורת ישראל

 

 

 

נשמח שתשתפי אותנו בסיפור ההריון/לידה/אחרי לידה שלך. בפינה ליצירת קשר