סביבון.

 

הסביבון הוא מורה דגול, ואפשר ללמוד ממנו שיעור חשוב ביותר גם להריון וגם ללידה:

הסביבון סובב על צירו, מסתובב סביב עצמו. הוא לא מושפע ממה שקורה סביבו, לא מאבד את הפוקוס, את הסנטר, את המרכז שלו, את המטרה.

הסביבון מסתובב במסלול הייחודי שלו, לא משנה כמה סביבונים אחרים יש סביבו, לא משנה אם הם מסתובבים יותר מהר, נופלים, נשברים, מנגנים, מדליקים אורות...

כשהייתי בסוף ההריון הראשון שלי, ישבתי עם קבוצת נשים צעירות שאחת מהן היתה אחרי לידה. אותה אישה אהבה לרתק את קהל הנשים שומעות ליקחה בצ'יזבטים על לידות מפחידות.

וכך ישבתי לידה, כרסי בין שיניי, כשהיא מספרת על לידת העכוז המזעזעת שחוותה, עם מגה-חתך ושלל תיאורים גראפיים מזרי אימה.

כשקמתי ממקומי ללכת (בשיא המתח!), היא קראה אחריי את הטיעון המשכנע: "אל תדאגי מתוקה, לך זה לא יקרה!!!".

 

בכל מקום יש נשמות טובות כאלה, שאוהבות לספר סיפורי אימה. כולנו מכירות את הנשים שאוהבות לתאר את הלידות שלהן במלודרמטיות כזו כאילו הן חזרו משבי חיזבאללה.

ולא לעולם חוסן, המסרים השליליים מחלחלים.

 

ופה כדאי ללמוד מהסביבון:

להיות מרוכזת בעצמי, בסנטר שלי, שום דבר שמסביבי לא נוגע לי, לא קשור אליי.

אפשר וכדאי להוסיף בקודש (מוסיף והולך), ולשדרג את הדימוי הזה בסיבובי אגן: האגן סובב סביב הרחם במעגלים אינסופיים. מקיף, שומר, עוטף, מזרים דם לחיים שהולכים ונרקמים בו.

 

גם בלידה חשוב להמשיך את השיעור הזה. לידה היא חיים, חיים הם תנועה, מכאן - שלידה היא תנועה.

התינוק שלך זקוק לתנועתיות שלך כדי לעבור את המסע שלו החוצה, לעולם, בצורה הטובה ביותר. 

כשאת מניעה את האגן בצורה סיבובית תחשבי כמו סביבון: ממוקדת בעצמך, לא שומעת מסיחי דעת, אין שום דבר מסביב.

רק את והתינוק שלך, את והסיבובים שלך שמלטפים, עוטפים, מאפשרים לו להתקדם ולהתמקם מחדש בכל שלב בלידה.

את סובבת על צירך, סובבת בצירייך, וכל מעיינייך נתונים לתוכך.

גם אם מסביב יהום הסער, את לא שומעת כלום.

כמו הסביבון, את במסלול הסיבובי, במסע מעגלי לתוכך, שנמשך ועולה בספירלה אינסופית.

הלידה הזו שלך היא נקודת התחלה במסע של אור, שמוסיף והולך.