הבית שלנו הוא המקום הכי נעים ובעדיפות מספר אחת בעבורנו. לכול אחת יש את הפינה שלה, את הריח שלה ואפילו האנרגיה שהיא יוצרת סביבה.

והנה, שנייה אחרי שחווית את הרגע המאוד אינטימי ומרגש עם משפחתך המצומצמת, כאשר את עייפה בטירוף, ולפעמים אף עם תפרים, טחורים וכל מיני חוליים רעים, את מועברת (יותר נכון ניסעת על גבי כיסא גלגלים) לעבר מחלקת יולדות.

ושם את פוגשת נשים זרות, ריחות, מצעים ושלא נדבר על טעמים אחרים.

לא יודעת אם זה טוב או רע אבל רצה הגורל וילדתי לפני הזמן. לכבוד הלידה החלטנו להגדיל את הבית, לכבוד הנסיכה הקטנה. ובעצם לפני הלידה עוד שרדתי בבית שנמצא תוך כדי שיפוצים. מי שעברה את זה תבין אותי מיד: אין מטבח נורמלי, בכול פינה יש ערמות של אבק אין סופי. בכדי להמחיש אגיד שכדי לשבת בפינה נקייה הייתי מעבירה סמרטוט על הכיסא ועל הפינה בשולחן בה התיישבתי. וכמובן חוסר הפרטיות המשווע בגלל העובדים הרבים שהיו בבית (ב7 בבוקר קולות של מברגה כבר אמרתי?).

מכאן אתן יכולות להבין שמחלקת יולדות הייתה מבחינתי בית מלון 5 כוכבים על חוף באילת. פתאום הייתה לי מקלחת נקייה, אוכל שלוש פעמים ביום.

אז נכון, אני מנחשת שבמציאות אחרת הייתי מסתכלת על שלושת ימים האלה אחרת, אבל למדתי מזה משהו חשוב.

דבר ראשון, לא לעשות שיפוצים בסמוך ללידה ולחשוב שתלדי בשבוע 40. את עוד יכולה למצוא את עצמך בלי בית נורמאלי ביציאה מהבית היולדות.

ודבר שני, לעשות הרגשה של בית בתוך המצב הקיים: להביא איתך סדין וכרית עם ריח של בית.

לבקש מכל המבקרים להביא אוכל ביתי ומזין, ולא ערימות של שוקולדים.

וסתם להוסיף דברים שישמחו אותי כמו שמפו מפנק, למשל חמותי הביאה לי סבון ידיים ריחני שעשה לי הרגשה טובה כל פעם שניקיתי את הידיים.

בגדים נוחים (למרות שהיי.. העיצוב של החלוק יולדות נדיר!), נעלי בית חמות ונוחות.

 ולסיום, הכי חשוב כובע או מטפחת שמשלבים מקסימום של יופי ומינימום של סרבול וכאב ראש.

אז כמו שאומרים, חופשה נעימה! וקחו את הבאסה בסבבה😊