תכירו: היא אולי לומדת לתואר ראשון, הוא אולי משרת בקבע. הפרטים הטכניים לא מעניינים, הבוקר הוא רגע מרגש, משמח ומכונן עבורם: הבדיקה הביתית חיובית. היא בהריון!

היא: מתרגשת בטירוף, מניחה את זוג ידיה על בטנה ומנסה כבר להרגיש ולהבין מה מתרחש שם בפנים, סקרנית אם תהיה זו בת או בן, למי יהיה דומה, שואלת את עצמה אם לבשר לקרובים או אולי לחכות שיסתיים השליש הראשון, או שנספר רק להורים ונבקש מהם לשמור בסוד, ואולי נהפוך את חדר העבודה לחדר עבור התינוק? נוציא את המחשב לסלון, את המדפים עם הספרים נעביר אולי לחדר שלנו, או שעדיף אולי לארגן פינה עבור התינוק דווקא בחדר שלנו... מה אתה אומר?

הוא: לא יודע כ"כ מה אני מרגיש עכשיו, אם זה פחד או התרגשות? אני...עומד להיות אבא?... אני בעצמי ילד עדיין! אולי לא אדע מה לעשות איתו? ואולי היא תשתנה ולא תרצה שאתקרב אליה כמו שקרה לחבר שלי מהישיבה? ואולי היא תתחיל עם כל מיני שגעונות של מאכלים הזויים? ומה עם הטיול שרצינו לעשות בכמה מקומות בעולם? אולי זה כבר לא יעניין אותה? ואיך נסתדר כלכלית?... אני גם לא יכול לשתף אותה במה שאני מרגיש עכשיו. אני חייב להיות חזק, ולהראות התלהבות ותמיכה בה....

ברוכים הבאים להנחת היסוד הראשונה ב-N.L.P והיא "המפה שונה מהשטח" ולמה הכוונה? אנחנו משלים את עצמינו כשאנחנו מאמינים שיש כזה דבר תפיסה אובייקטיבית של מציאות. הרי כל אחד חווה את האירוע הזה בצורה אחרת, כיוון שהוא מביא בפרשנות שלו את כל עולם הערכים והאמונות שגדל עליהם  ואולי אפילו פחדים וחששות. כך שנכון, יש אירוע משותף: הריון, אבל כל אחד מפרש אותו אחרת, ואין זה מעיד כלל על ליקוי בטיב הקשר שבין השניים או על פגיעה ברמת האהבה הקיימת ביניהם.

אז איך בכל זאת מגשרים על הפערים?

קודם כל, מודעות לשוני בין המפות: אם הוא והיא מודעים לכך שה' ברא את האדם בצורה כזו שכל אחד שונה מהשני, אם בהסתכלות על העולם, אם בפרשנות של מה שקורה בעולם ושאותם פרשנויות לגיטימיות ואינן מעידות כלל על חוסר אהבה בין השניים, מתאפשר מרחב של הכלה והבנה והוא הכר הפורה להמשך תהליך בריא.

כאן נכנסת לתמונה הנחת היסוד השנייה והיא: כל התנהגות מקורה בכוונה חיובית: למה הכוונה? הרי לאף אחד מן השניים אין כוונה רעה. היא מביאה איתה התרגשות וצורך "להתקונן" לקראת בוא התינוק והוא מביא איתו רצון לשמור על טיב הקשר ביניהם וגם רצון לעמוד בסטנדרטים שקבע לעצמו בדבר משמעות היותו אבא לעתיד.

לכן, חשוב לנהל שיח מכיל ותומך. שיח של התעניינות במפה של השני עם שימת הדגש בכוונה החיובית שיוצרת את ההתנהגות. כשהיא גלויה לכל, ניתן גם לתכנן ביחד איך לדאוג למלא את הצרכים של כל אחד ואחת. כך, היא תקבל ביטחון שאכן הבית יהיה מוכן ומותאם לקראת בוא התינוק והוא יקבל ביטחון שטיב הקשר יישמר. אם בקביעת זמנים לבילוי זוגי, אם בתכנון טיול במתכונת אחרת או תוך כדי ההריון, אם בהצטרפות ושותפות לכל הבדיקות הרפואיות על מנת לחוות ולהתחבר ביחד איתה להריון המתקדם.

ואם בכל זאת מתעוררים רגעים כאלה בהם אחד מהם מרגיש מודחק לפינה, תמיד ניתן לעצום את העיניים, למלא את כל חלל בית החזה בנשימות מרגיעות, ולדמיין את עצמנו יוצאים מהגוף של עצמנו ונכנסים לתוך גופו של השני... ממש להיכנס לתוך נעליו... להתבונן על העולם דרך העיניים שלו... לחשוב כמוהו... וכשכבר ממש מרגישים לגמרי בתוך הדמות, לשאול את עצמנו מהי הכוונה החיובית עבורו בהתנהגות שבחר. מה מבינים מהזווית הזו ומהמקום המיוחד הזה מתקבלות תובנות, נופלים אסימונים בריאים ומתגבשות דרכים יעילות לפתרון האתגר.

הוא והיא נכנסים לשלב חדש בחייהם המשותפים, המעבר מזוג למשפחה טומן בחובו צמיחה זוגית משמעותית כשמשכילים להתבסס על הנחות היסוד שהוזכרו לעיל.

מוזמנים להמשיך וללוות אותם בדרכם החדשה ממאמר למאמר!