אז עבר כבר חודש, והגיע הזמן לאמר תודה לכל מי שבזכותו צלחנו את החודש הזה ויצאנו שפויים למרות ועל אף הסגר, בלעדיכם הכל היה נראה אחרת...

בראש ובראשונה, תודה לחד"פ שהיה שם תמיד, בארון השמאלי העליון. תודה על הזמינות והשפע. 

תודה שלמרות שבימים רגילים הקשר לא כ"כ חזק, בשעות משבר אתה מתייצב לצידנו, ולא משנה אם זה בשבתות או ביום חול, אתה נמצא שם עם כל הלב.

 

תודה למסכים בכלל, ובפרט לפרפר נחמד. אמנם נכנסתם לחיינו רק בשנה האחרונה, עקב הקורונה... אבל הילדים ישר התחברו אליכם, אתם מקרינים כ"כ הרבה אהבה וחום וממש מהפנטים את הקטנים שלנו אליכם. מרגישה תמיד שאפשר לסמוך עליכם ויודעת שכשהקטנים אתכם יש לי שקט. אינשאללה ניפגש רק בשמחות (ועד אז, יחסינו יחזרו למה שהיו..)

 

תודה גדולה לג'אנק פוד, לארוחות הערב המאולתרות, שלוקח דקה וחצי להכין. אתם תמיד מגיעים בתזמון הנכון!

 

ועכשיו קצת רצינות, כי למרות ההומור הפוסט הזה הכי רציני בעולם!

רוצה להגיד תודה גדולה לי.

וואלה מרימה לעצמי... מגיע לי! כי יודעת שחופשת לידה כזאת לפני שלוש שנים הייתה יכולה להיות סיוט אחד מתמשך...

 

אז תודה לעצמי שלמדתי לשחרר.

שלמדתי שאידיאלים וערכים מאוד חשובים בחיים אבל כמו שיש הלכה והלכה למעשה, יש גם ערכים וערכים למעשה... ומותר, מותר לשחרר בתוך הגבולות שלי, מותר לשחרר את החד"פ והמסכים קצת יותר בתקופה הזאת, מותר לשחרר את המקלחות כל יום (כי אם יש סגר וגם ככה אין גן וחול אז לפחות ננצל את זה קצת), מותר לשחרר בהורות, בגבולות הרגילים. מותר ואף רצוי.

 

תודה לעצמי שהסכמתי להחליף mode ולהיכנס לסטטוס "יולדת", להסכים להיות במנוחה, להסכים לעשות שנ"צ גם אם הילדים איתי, להאמין באמת שהמנוחה שלי תעשה גם להם רק טוב וזה בסדר גמור אם אמא תהיה איתם קצת פחות.

להסכים לשים דברים קצת בצד ולהתעסק בעיקר במנוחה שלי ובטיפול בתינוק.

 

תודה שעניתי בחיוב לכל הודעה ממישהי שמעדכנת אותי שהיא מכינה לנו ארוחה או עוגה, במקום לסרב בנימוס להגיד שהכל בסדר ומסתדרים מצוין. (אני טובה בזה...)

 

תודה שהספיק לי ערב אחד זוועתי עם ארבעתם לבד כדי להבין שאנל'א עושה את זה שוב ומביאה בייביסיטר שתהיה איתי כשאני לבד בשעות האלה.

 

ותודה הכי גדולה, לגנים שחזרו בזמן כי עם כל הרצון הטוב, האויר כבר כמעט נגמר!!!