שלום חברות יקרות!

 

אז לפני שאתחיל. חייבת לשתף אתכן שאני מאד מתרגשת לכתוב פה! זו פעם ראשונה בחיי שאני זוכה לפרסם בלוג;-)

 

אז מי אני בכלל?! אביטל בר דגן. בת 30 (קידומת טריה טריה מט"ו באב!). נשואה + 3 שהקטן ביניהם בן 3 חודשים;-)

 

אני אחות במקצועי. ופה כדי לכתוב הן בכובע של אחות שמלווה נשים בהריון ומטפלת בתינוקות וילדים. והן בכובע של אמא ויולדת.

 

את חיי המקצועיים התחלתי לפני כ 6 שנים במחלקת יולדות ותינוקות ד' בשערי צדק (מחלקה מדהימה! צוות אנושי וחם), שם עבדתי כשנה וחצי. לאחר מכן עברתי לכהן כאחות קהילה במספר ישובים דרך קופת חולים לאומית. 

 

אז היום אספר על ההתחלה שלי.

 

את לימודי האחיות התחלתי בחשש רב. מתלבטת אם בכלל הגעתי למקום המתאים לי. חששתי שלא אצליח בעבודה. כל הזמן התלבטתי אם להמשיך או לעזוב את הלימודים. לאחר שסיימתי את שנת הלימודים השנייה החלטתי לעזוב. הייתי לקראת סוף הריון ראשון והחלטתי להישאר שנה בבית. לחשוב מה אני עושה הלאה וככה גם להיות עם הנסיכה העתידה להיוולד. (אגב. אותה נסיכה נולדה ביום הכי קדוש בשנה. בעיצומו של יום הכיפורים. שחל בשבת. איזה נשמה גדולה!!)

 

לאחר אותה שנה החלטתי שאני ממשיכה! המשכתי את לימודי. 

(לימודים בשילוב ילדים זה בהחלט חוויה לא פשוטה ועליה בעז"ה מקווה לכתוב בהמשך). ב"ה הצלחתי לסיים. 

 

כמה חודשים לאחר מכן התחלתי לעבוד בבית החולים. הצוות במחלקת יולדות - תינוקות היה מדהים חם ואדיב. אבל אני עדיין הייתי בהתלבטות. האם בחרתי נכון?! האם זה המקצוע שלי? העבודה אמנם הייתה משמעותית ומספקת אבל היה לי קשה והייתי מאד חסרת ביטחון. המשכתי והמשכתי להתלבט. אולי עליי להחליף מקצוע?! ללמוד משהו אחר?! אבל איך אחזור שוב ללימודים עם ילדים קטנים?! 

 

בימים שהיה לי טוב שמחתי בבחירה ואילו בימים שהיה לי קשה "הלקתי" את עצמי על הבחירה ה"שגוייה". 

אני בטוחה שיש לא מעט נשים שיכולות להזדהות עם התחושה. איכשהו נראה לי שבתור נשים רובינו קיבלנו באיזשהי מידה את מתנת ה"התלבטות" וה"חרטה" (למי פה לא קרה שחזרה מקניות ובבית מיד התחילה להתחרט על הקנייה והחליטה להחזיר?!)

 

אז כפי שאתן מבינות. ב"ה נשארתי במקצוע.  והיום אני כל כך שמחה ומודה לה' על כך.  כיף להיות במקום עם שליחות. עם תחושת סיפוק. וידיעה שאני זוכה לעזור ולסייע לאחרים. 

 

אז "מתקווננות" יקרות. תודה לכן שאתן שותפות איתי למסע.

מקווה שיהיה מעניין ושאזכה להיות לעזר!