עצרי רגע.

לא סתם עליתי לך כאן

אולי זה לא בדיוק בשבילך. אבל כנראה את נשלחת להעביר את זה הלאה.

אז בבקשה תקראי.

ותחשבי למי את צריכה להעביר את הדברים האלו.

 

אולי ילדת לאחרונה?

את מאלו שניתן לכנות "יולדות קורונה"?

 

אני רוצה לומר לך משהו.

בארבע עיניים.

כן.

לא מעניין אותי שיש כאן עוד מליון עיניים מהצד. 

אני מדברת אלייך כאילו רק שתינו כאן.

 

את יודעת,

העובר, צריך רחם לגדול בה, כדי להיווצר, כדי להיברא, כדי להיות הוא.

ואת בטח מכירה את הביטוי הנכון והאמיתי שבכל לידה של תינוק, נולדת גם אמא.. 

גם אם זו לידה עשירית. 

נולד שם משהו חדש.

 

רק מה?

שכמו שתינוק זקוק לרחם כדי להתקיים בכוחות עצמו, 

אני מרגישה שגם יולדת צריכה להיות אחרי הלידה קצת ברחם, כדי להתקיים בכוחות עצמה.

כדי להיות היא,

כדי לברוא את האמא שהיא.

 

כן,

להיות בתוך רחם.

עטופה, מחובקת.

במקום חמים, שמכיל אותך, ומזין אותך ואת כל הצרכים שלך..

 

איפה הקאץ'?

שהרחם הנצרכת הזו, לא מובנית במציאות.

היא לא מובנת מאליה, ולא מגיעה מעצמה.

.

 

בימים כתיקונם,

יותר קל לקבל עיטוף מהסביבה.

חברות מגיעות לבקר,

יש כאלו שמפנקות באוכל,

ההורים קופצים לעזור,

הילדים האחרים אצל חברים.

אפשר לעשות מסיבה או ברית ולהיות מוקפים באנשים היקרים לנו.

 

בימים כתיקונם,

יותר קל (עדיין, לא פשוט, אבל הרבה יותר ישים) לבקש את המזון שאנחנו זקוקות לו כדי להתפתח

לישון עד מאוחר,

או להשלים שעת שינה אחרי שהילדים יוצאים למסגרות,

להתאוורר קצת מחוץ לבית,

לשבת בבית קפה עם חברה טובה,

להיפגש עם חבורת נשים במצב דומה לשלי,

לראות עולם.

 

אבל אנחנו לא בימים כתיקונם.

אנחנו בימי קורונה.

ובימים כאלו,

שממש אינם כתיקונם

הרחם העוטפת, גם היא לא יכולה לעבוד כתיקונה!

 

אין ימי מנוחה שקטים,

במקום קרבה ועיטוף יש ריחוק חברתי,

ההורים נזהרים כי הם בקבוצת סיכון,

אין שקט בבית,

אין מסגרות,

את צריכה לתפקד באופן מלא, למרות שאת כולך עוד מרגישה חלקית ומפורקת,

את צריכה לדאוג ולתפקד בבית עוד הרבה מעבר לשגרה נורמלית,

אין כמעט להתאוורר בקניון

הכל סוער בחוץ, ולא בטוח, ולא שקט ולא חמים..

 

ואת, כאמא צעירה (כן, גם אם זו לא לידה ראשונה)-

נדרשת לייצר רחם עבור עצמך..

 

ואני רוצה לעצור את שטף החיים,

ולהצדיע לך,

ולחבק אותך,

 

ולומר לך-

לומר לך שאנחנו רואים אותך. 

 

אנחנו יודעים שאת נדרשת ליותר מתמיד, ושזה לא קל. 

אנחנו מעריכים אותך (ואת בעלך, שגם הוא צריך בעצמו פוסט נפרד..)

ומזכירים לך ולכם 

שהתינוק הזה שבחרתם להביא לעולם, 

התינוק הזה שגידלת ברחם העוטפת שלך, 

התינוק הזה- שילדת, 

הוא הדבר הכי הכי גדול שאפשר לעשות כאן בעולם.

גם אם עכשיו זה כבד, ומעורפל, וקשה.

 

ואני רוצה לבקש ממך,

בבקשה, 

חבקי את עצמך! 

תביני שאת עוברת עכשיו תקופה לא נורמלית. ומותר לך להרגיש בה הכל!!

כל מה שאת מרגישה הוא מובן. ויש לו מקום.

כן, גם אם לידה זה דבר משמח, מותר לך להרגיש עצובה וכואבת,

וגם אם כבר "היית אמורה" לחזור לעצמך, או לחזור לעבוד

ואת מרגישה כאילו רק אתמול ילדת, וכולך עוד חלקים מפורקים-

מותר לך להרגיש הכל!

 

ואני רוצה לבקש ממך,

בבקשה,

תהיי רכה עם עצמך, ונסי כמה שתוכלי לייצר סביבך רחם. 

במסגרת הנתונים שקיימים.

אני מבקשת ממך לשים לך את זה מול העיניים. 

לייצר לעצמך מרחב חם שבו תקבלי את הצרכים שלך, 

כדי שתקומי, ותתחזקי ותעמדי.

תבקשי עזרה !

יותר מתמיד!

תקני מה שיכול להקל עלייך,

תשלמי למישהי שתעזור לך לבשל ולנקות ולשמור על הילדים,

תקלי על עצמך בכל מה שאת יכולה,

תשחררי בכל מקום שאת יכולה, (לא, אל תשחררי בלדאוג לעצמך, שם אסור לשחרר.)

 

והכי חשוב,

אם זה כבד לך מדי,

בבקשה,

תפני לעזרה!

מגיע לך כל כך!

גשי לקבל עזרה רגשית.

אין לך מושג כמה זה יכול להרים אותך.

ואת לא צריכה ולא כדאי לחכות שיהיה ממש קשה!

 

לכי לטפל ולדאוג לעצמך.

זה מקום שיהיה לך כמו רחם,

מקום שתוכלי לדבר, לפרוק, להרגיש, לשמוע את עצמך, 

להיזכר שיש גם אותך בתמונה, ולא רק את כל הנפשות מסביבך, 

מקום שתוכלי להחליף כוחות,

להתמלא,

להתחזק,

ולחייך.

כן.

לחייך

 

חיוך אמיתי.

לא זה שלובשים בחוץ בכאילו.

ואת תחזרי גם לצחוק ולהנות.

ואת תחזרי לעצמך ולכוחות שלך.

ותגלי עוד קצת מעצמך, ועוד קצת מהכוחות היפים שלך שלא ידעת שהם קיימים בך

ותוכלי להסתכל אחורה ולהיות גאה בעצמך,

על הדרך שצלחת,

על המסע שעברת,

על האמא שאת.

 

ורק לסיום אוסיף,

כנראה יש כאן מישהו שמאוד מאמין ביכולות שלך.

גם אנחנו מאמינים בך.

ורוצים להיות לך גב.

 

אני.

בשם רבים.

 

מוזמנים ומוזמנות להעביר הלאה לכל היולדות שאתם מכירים.

אתם אף פעם לא יודעים מי בדיוק זו שצריכה לשמוע את הדברים האלו.

כן. גם אם היא נראית סבבה, מאופרת ומחייכת בגן השעשועים...