"ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו בידי שליח

מפתח של גשמים, מפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים" (תענית ב' , א')

במהלך שנות עבודתי עם נשים הרות ויולדות גיליתי עד כמה עולם הלידה עמוק לאין שיעור.

אפשר לעסוק בהכנה אליה במשך תשעה חודשים תמימים ויותר!

כל כך הרבה ידע חדש וישן נגיש לנו היום וכל רגע מתגלות תובנות ומידע חדש, אך לעתים ישנו הצורך גם לתמצת, לתת איזשהו "א-ב" ליולדת במקרה הצורך... "s.o.s".

 כאשר מזדמן לי לדבר עם נשים שלא יכולות להשתתף בקורס מלא של הכנה ללידה, או כאלו שכבר ממש צריכות ללדת וטרם הספיקו ללמוד או לקרוא מאום כהכנה ללידה אני מחפשת דרך פשוטה לתת להן כלים שבכל זאת יעזרו להן להתמודד בלידה עם הכאב, החשש, ההתרגשות וכל מה שמסביב, ואין זה משנה כלל אם היולדת מתכננת "לידה טבעית" או "אפידורל". 

היה קשה אך מצאתי דרך שבה תמצית ההכנה מתבטאת כשלושה מפתחות. זה סוג של חטא מבחינתי, הצמצום הזה, ובכל זאת יש שלושה מפתחות שהם MUST.

המאמר הזה יעסוק בהצגת כלים אלו ובניסיון לתת דרך מעשית להשתמש בהם.

 ניתן לקרוא אותו בהמשכים וליישם בכל פעם אחד מהכלים לפני שממשיכים לכלי הבא. ככל שתתרגלי - כך הדבר יועיל לך בלידה. יש לך כאן הכנה מתומצתת ללידה- הרחיבי והעמיקי בה ככל העולה על רוחך, הכח בידיים שלך.

 

נפגוש כעת את אותה אישה שציינתי. זו שלא הספיקה/ רצתה/ יכלה לעשות הכנה ללידה...

עומדת מולי אישה. האישה הזו, נניח שזו את. מורכבת מגוף, נפש , נשמה ושכל. נכון? כמוני כמוך, ועם איזה חלק מהנ"ל את הולכת ללידה? 

עם כולם. כמו שאת עושה כל דבר. חייך מורכבים מהמכלול ומהנטיות והצרכים של כל רובד. כך גם תגיעי ללידה. לכן, בהכנה ללידה יש להתייחס לכל אחד מהרבדים.

אנחנו חייבות לתת מענה לכל אחד מהם, וכלים להתמודד בעזרת כל אחד מהם. הכוחות שה' יתברך נתן לנו נמצאים בכל אחד מהם, וזה מה שאני מלמדת בהכנה ללידה.

אצל כל אישה יש מיזוג שונה של הכוחות הנ"ל, וגם ההכנה צריכה להיות בהתאם. נניח שאת אישה שהשכל אצלה חזק, אפילו שליט נאמר, אז אצלך חשוב מאד החלק העיוני של ההכנה. לדעת את ההסבר של כל דבר שאת לומדת, לדעת נהלים, סטטיסטיקות, הסבר רציונלי לכל תרגיל. ואם  אצלך הנפש הומיה ביותר, אותך תחזק העמקה בחלק הרגשי, הכנה רגשית ללידה, את צריכה להרגיש את הדברים, וכן על זו הדרך... 

אז איך זה קשור למפתחות הלידה?

איפה הצרור?  קדימה...

קרקשרקש....המפתחות הן:

הרפיה 

נשימה

תנועה

בתפילה שבעזרת תנועת שקשוק מפתחות של מטה נזכה לעורר רצון מלפניו לסובב מפתחות של מעלה... 

נתחיל בראשון- מפתח ההרפיה:

"הרפו ודעו כי אנכי א-לקים ארום בגוים ארום בארץ" (תהלים מ"ו י"א)

מהי הרפיה?

איך עושים את זה?

ואם אני טיפוס לחוץ?

"לא סובלת את הדברים האלה"...

שמעתי כבר את כל התגובות... בואי הקשיבי רגע בלי דעות קדומות מהי הרפיה. 

זה לא חייב להיות קשור לטיפוס "רוחני" בלבד, זה לא חייב ללכת עם דמיון מודרך או נרות, וזה יועיל לך, ללידה שלך.

הרפיה באה לידי ביטוי בכמה מישורים, ואינה דבר מיסטי כלל.

מהי הרפיה במישור הפיסי?

כאשר גופך מכווץ, מתוח, סגור, (מתנגד לציר) זה הפך ההרפיה.

הרפיה פיסית, שחרור האיברים והשרירים השונים בגוף מאפשרת את לידת התינוק ללא עיכובים בשעה טובה, כמו כן היא מיטיבה עם האם ומשמרת את כוחותיה.

התגובה הטבעית של הגוף שלך לכאב היא התנגדות. הכאב מתפרש אצלנו כהתקפה, וכשמתקיפים אותך את בורחת/ מתנגדת/ מחזירה, ובכן, הכאב של הציר איננו מתקפה אלא - ההפך, ככל שהכאב רב יותר בדרך כלל משמע שהציר מועיל יותר ומקדם אותנו לקראת הפגישה המיוחלת עם התינוק. 

תשאלי, אז כואב לי ואת אומרת לי שכדאי להרפות וזה נגד הטבע שלי, אז מה את רוצה ממני? איך זה מסתדר?

כאן נכנסת ההכנה, בשביל זה את לומדת עכשיו, בבית, ולא בחדר הלידה (אני מקווה). ככל שתתאמני על כל תרגיל ורעיון שניתן בעזרת ה' כך הוא יהיה חלק מארגז הכלים שלך ללידה ותוכלי לשלוף אותו ולהשתמש בו בטבעיות. לכן, מומלץ להשתתף בקורס הכנה פרטי או בתהליך אישי עם מדריכה מוסמכת, (מה גם שהיום ההחזרים בדרך כלל מלאים מבית החולים או מהקופה, עד כאן שיווק אורגאני ☺).

מראש אני מכינה אותך, ככל שהלידה מתעצמת ומתקרבת לקיצה צריך יותר ריכוז ועזרה (תזכורות מלווה) כדי להשתמש בכלים.

כלים להרפיה פיסית בלידה (ובכלל, דרך אגב): 

• תרגול של הרפיית הגוף. בבית, בישיבה או בשכיבה. עם מוסיקה או בלי.  עוברים על כל האיברים בגוף אחד אחרי השני ומתבוננים: האם האיבר הזה רפוי או מתוח? האם יש בו כאב? האם אני משחררת אותו ונותנת למיטה או לספה לשאת את משקלי, האם אני יכולה לשחרר יותר? כדאי לשים לב היטב לכתפיים, ללסת, למצח... זו דרך אחת.
• תרגול של שחרור המחשבות בעזרת דמיון מודרך או פשוט - ריכוז בנשימות. אברי הגוף משתחררים ומרפים. 
• שימוש במים חמים. אמבטיה, מקלחת, בקבוק חם. יש להקפיד שהמים לא יהיו חמים מידי.
• להכין את המלווה (בעל/ אמא/ חברה/ תומכת): בשעת הצירים תסתכל/י עלי ואנא שימ/י לב אם אני מכווצת את הגבות, את הסנטר, את המצח, מאגרפת אגרופים. אלו סימנים לכיווץ והזכירו לי להרפות. אפשר באמירה, אפשר במגע קל באזור הגבות או הידיים המאוגרפות שיזכיר לי לשחרר ולהרפות.
• במהלך ההיריון - ללכת לטיפולי רפואה משלימה (נגיש מאד היום. פרטי/ציבורי), התעמלות מרגיעה כמו יוגה, המתאימה מאד כהכנה ללידה מעוד סיבות. להכניס ללו"ז פעילויות מרגיעות ומשחררות את הגוף.

ההרפיה של הגוף קשורה מאד למצב הנפשי שלנו, וכאן אנחנו מגיעות להרפיה רגשית.

 הרפיה רגשית היא שחרור הרגש  ממעכבי לידה שונים, חשש/ פחד/ התרגשות יתר/ מחסום. זה לא פשוט, נכון, אבל זה חשוב מאד למהלך הלידה.

יש מספר גורמים שהתגלו כמעכבי לידה. ביניהם, תנוחה לא אידאלית של העובר ברחם, סיבוך ח"ו בחבל הטבור ועוד גורמים פיסיים אך גם מצב האם בהחלט התקבל והתפרסם כגורם מכריע בלידה. 

ההרפיה הרגשית מאפשרת להורמונים הרצויים ללידה להשתחרר ובכך מקדמת את הלידה. כאשר את לחוצה, לרוב - גופך משחרר הורמון הסותר ומפריע לשחרור ההורמון המקדם את התכווצויות הרחם. קרי: מקדם הלידה. איך אנחנו מגיעות להרפיה רגשית בלידה?

• במהלך ההיריון ננסה לפענח את רגשותינו בקשר ללידה. ודאי נגלה שיש על מה לדבר עם חברה טובה, עם הבעל ועם בורא עולם כחלק מההתמודדות שלנו עם הרגשות. יתכן שנגלה שיש כאן דברים סבוכים יותר שעלינו להתיר בעזרת אשת מקצוע מאחד מתחומי הטיפול והייעוץ. רגשות מעצימים וחיוביים הם מקדמי לידה. לעומתם - רגשות מקטינים ומחלישים הם מעכבי לידה. נעזור לעצמנו לרכוש כמה שיותר "מחזקים" ונשתף את המלווים שלנו בהם, כדי שיוכלו לעזור לנו להתחזק בשעת הלידה.
• נעבוד שוב על ההכרה בכך שהכאב בלידה הוא לא אויב אלא שליח (אגב, אחד מפירושי המילה ציר הינו שליח).
• נשחרר את עצמנו מכל מחשבות ארגוניות/ לוגיסטיות וכדומה בסגנון: 'מה הילדים יאכלו לארוחת ערב בזמן שאני יולדת, ומה יהי עם הוילון התכלכל שטרם רכשנו?"... החלק הזה של המח, החושב, פשוט לא מקדם אותנו בלידה. ההורמונים מופרשים דווקא מחלק אחר, קדמוני יותר...
• מי שמתחברת להרפיות מודרכות ודמיון מודרך תתרגל בשמחה. יש להשיג גם כאלה המיועדות להריון דייקא וניתן להמשיך איתן גם במהלך הלידה. במיוחד בתחילתה.

הדובדבן שבקצפת ההרפיה הרוחנית, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא הנשמה היודעת את בוראה. יודעת שהכול מאיתו יתברך. "הרפו ודעו כי אני ה'"... נשתמש בידיעה זו וננסה להתחבר להשגה זו, לדוגמא:

'כל מה שקורה איתי עכשיו זה מאיתו יתברך'.

'כאב הצירים הוא מתנה מאתו יתברך שמקרבת את תינוקי אלי'.

'הצוות הזה, התרחיש הזה, היציאה המוקדמת מידי/ מאוחרת מידי לבית החולים - הכל מאיתו יתברך. אני מרפה ואינני מנסה לנהל את המציאות עכשיו. אינני מנסה לתכנן ולהוציא לפועל את פרטי הלידה שלי כי יש מנהיג רם ונישא והוא מתכנן בעבורי בצורה המדויקת ביותר את הלידה שלי'. 

בהקשר הזה חשוב לי לומר שיש מקום להשתדלות שלנו. ההכנה הזאת היא השתדלות. לכן, לקחת אחריות ולהיות שותפה בהחלטות בלידה שלי זה השתדלות. בהנחיה להתבטלות להשם בבחינת 'הרפו ודעו' אין הכוונה לא לבקש מאום מהצוות, להשקיט ולהסכים עם כל תרחיש. אלא - במקביל להשתדלות שלי ובמקום שבו היא הצליחה או נכשלה אני מקבלת את רצון ה'. אני פעילה ומרפה יחד. גם בתודעה וגם בגוף.

אמרתי שהמפתחות שלנו יהיו תמצית, ומעט הרחבתי, אני מודה, זה קורה לי באופן טבעי, אז לאוהבות התכלס, מה למדנו היום?

הרפיה עוזרת לקדם את הלידה ועוזרת ליולדת להתמודד עם עוצמת הרגש והכאב. רצוי להתאמן על הרפיות שונות כבר בהריון. ישנם מספר משפטים ופעילויות שיוכלו לעזור לנו להרפות גם בזמן הלידה. שיתוף של המלווה בדרכי ההרפיה שלך יעזור לך מאד בשעת הלידה מכיוון שהוא יוכל לתמוך בך ולהזכיר לך את מה שברצונך לזכור.

מפתח שני- נשימה:

הנשימה קשורה לנשמה והיא כח החיים שבנו. היא המשך אותה נשימה ראשונית שנפח באפינו הקדוש ברוך הוא ביום בריאתנו, ובמישור מעשי וגשמי יותר - הנשימה מעניקה חמצן לאם (הגוף היולד) ולתינוק (הגוף הנולד). החמצן משמעותי הן מבחינת ריכוז והתמודדות עם הציר, הן מבחינת שחרור הורמונים משכחי כאבים הנקראים אנדורפינים והן מבחינת חמצון האיברים ואפשרות הפעילות התקינה שלהם. גם מצב העובר הבא לידי ביטוי ב"מוניטור" מושפע מהחמצן שהאם מכניסה לגופה. 

ישנן נשימות המתאימות יותר לשלב ההתחלתי של הלידה ויש נשימות ייעודיות לשלב המתקדם של הלידה. יש נשימות עם קול, עם נשיפה, עם אנחה ויש נשימות רק למספר שניות של "הכתרה" (יציאת הראש ממש).

העצה שאני אתן היא להתרגל בזמן ההיריון נשימה בטנית. ידיים מונחות על הבטן, עיניים עצומות, אוויר נכנס ויוצא מהגוף ואנחנו מתבוננות ומסתכלות בעיני רוחנו בדרך שהאוויר עושה. מדמיינות את האוויר מגיע עד הרחם. הנשימה מאליה תעשה עמוקה יותר במשך הזמן ואין צורך להאבק על מספר השניות בהכנסה ובהוצאה. נראה שהבטן גדלה מעט כמו בלון המתמלא בעת השאיפה ומעט יורדת כבלבון המתרוקן בעת הנשיפה.

זוהי המלצה כללית, אם כי - מועילה. העצה היותר טובה היא לקבוע מפגש הכנה פרטי (או בקורס שאת יודעת שהמדריכה בו מנוסה וטובה) וללמוד את סוגי הנשימה. כמו בסעיף הקודם גם כאן-  ככל שתתרגלי את הנשימה כך היא תועיל לך בלידה, ואילו הדברים הנשארים בכתב או ברעיון פחות ישימים בשעת הלידה עצמה.

מפתח שלישי- תנועה

אני לוקחת נשימה עמוקה (מהסוג של הסעיף הקודם) וחושבת איך בכלל אני נכנסת לנושא התנועה כאשר ים של דיו יכול להיכתב בנושא... אינני מתיימרת להעביר את עקרונות התנועה או את חשיבותה כתת נושא במאמר אך אומר שתנועה היא הכלי הטבעי והמשמעותי של הגוף להתמודד באופן פיסיולוגי עם צירים. החכמה שטבע הבורא בגוף מנחה את היולדת (אשרי הזוכה להאזין לגופה) לצורך ולאופן המענה אליו. ככל שהלידה מתקדמת הגוף מבקש לנוע, ככל שנלמד ונתרגל בהיריון כך נזכה להכיר את אפשרויות התנועה של גופנו בכלל ושל האגן בפרט. לכן, ההמלצה שלי בסעיף זה, היא: הכיני את גופך. זהו צורך נפשי ופיסי, תרגלי ולמדי רק מנשות מקצוע מוסמכות לתחום ההיריון- כמו מפגש תרגילי הכנה ללידה או פעילות גופנית מותאמת היריון (גם פילאטיס/ריקוד/יוגה לנשים הרות צריכים להיות מותאמים במאת האחוזים למצב המיוחד של ההיריון) או - תרגלי שיטה מיוחדת להיריון כמו ספיניניג בייביס (באתר הבינלאומי שלהם יש אפשרות לרכישת סרט לתרגול יומיומי בהיריון וסרט הדרכת הורים).

כמו כן, בזמן הלידה עצמה - הקשיבי לגופך! הוא ינחה אותך. עצמי עיניים והקשיבי פנימה! מה הגוף מבקש? בטחי בגופך, בטחי בעצמך שאת יודעת מה צריך לעשות ושאת מרגישה איך ללדת...

שיהיה בהצלחה, בידיים מלאות ובלב שמח!