בלוג יולדת
מאת: שרה כהן | נשואה פלוס אחד. מחנכת
כ"ה בחשוון תש"פ 23/11/2019
רבות תכנונים בלב אישה... או - עשה אותי כלי לשליחותך
העולם מחולק לשני סוגי אנשים: לזורמים, האלו שלא משנה מה יקרה - הם יהיו שלווים כאילו רק עכשיו בישרו להם שמחר יש יום חופשי ול'פריק קונטרול'. בגלל שאני יותר קרובה לסוג השני אין דבר שאני לא מתכוננת אליו.
אני יודעת בשישי בבוקר איזה בגד אלבש לבית הכנסת, איזה מאכל אכין לאירוע נשים הקרוב וכמובן איך בדיוק תראה הלידה שלי.
בשלהי החודש השביעי, כשכבר מורגש שהרוב המוחלט מאחורינו, פרסומים על עגלות ומוצרי תינוקות ממש עושים לך את זה. התחלתי להתחיל לדמיין. לשוט על גבי ענני החלומות.
הזמנתי את בעלי למסעדה בכדי להתחיל להתכונן למאורע הכי משמעותי שהולך לקרות לנו כזוג הורים. "איך אתה מדמיין את הלידה?" שאלתי אותו, והוא - פעור עיניים עם הביס תקוע בגרון ענה ברצינות: "אני רואה שחור.. כלומר, אני מדמיין את התינוקת כבר מונחת בידי ואני מחייך מאוזן לאוזן. אבל מה שיקרה לפני כן? אין לי מושג…"
הייתי בשוק.. מה?... איך אין לו מושג?! איך הוא לא חושב על זה כל היום?! אומנם עלי לא עבר יום מבלי שקבלתי בו המלצה או דיס המלצה מהחברה הנשית בה אני מסתובבת. אבל בואו, גם בלי זה הראש שלי עובד ללא הפסקה!
בהרבה אתרים של יולדות ממליצים לעשות סיפור לידה. ואני, מתוכננת שכמותי, התחלתי לברר על: בריכה, דולה, כדור, שיאצו, תה פטל... כבר היה לי אישור ללידה בחדר טבעי ומה לא.
ואז, שבועיים לפני הלידה, קבלתי את המתנה הבאה מחברה לא הכי קרובה. היא ספרה לי שבלידה של הראשונה שלה היה לחץ בחדר לידה שכנראה צריך לעשות וואקום ואולי אפילו ניתוח... כולם סביבה היו בלחץ. במיוחד אמא שלה. היא מצידה לא הבינה על מה כל הגדולה. היא רק רצתה שהבת שלה תצא בריאה והכל יעבור בשלום. "זאת ההצעה שלי," היא חתמה בסוף. "תזכרי שהעיקר זה לצאת עם ידיים מלאות! והכי חשוב זה לדעת שכל מה שמתכננים יכול להשתנות."
פתאום נפלה לי התובנה הכי חשובה. אני מאמינה גדולה בחשיבה חיובית. החיים שלי מלאים תכנונים וזה מרגיע אותי וגורם לי לשלווה. אני מוכנה לקראת הבאות ומזמנת שפע בזמני הפנוי. יש לי תחביב לשכב במיטה וסתם כך לדמיין איך דברים מסתדרים.
אבל בלידה יש עוד מימד. בלידה אני כלי. אני כלי להולדת חיים. כלי להעברת השפע הזה שנקרא תינוק.
בכל כלי חייבת להיות ענווה ושפלות ראש. למאורע העצום הזה אנחנו באות בענווה עצומה ולכן חשוב שאם כל התכנונים נדע להיות קשובות למה שהקב"ה לוחש לנו.
כך בשבוע 36 וארבע ימים בלבד אחרי שהלכנו לקורס הכנה ללידה מצאתי את עצמי לא בביתי עם ירידת מים, שבעקבותיה הייתי צריכה להתאשפז ולקחת זירוז.
אתן יכולות להבין שחלק גדול ממה שתכננתי נשאר בגדר חלום ואולי ידחה לילדות הבאות. אבל כן חוויתי הרבה ממה שדמיינתי. חוויתי חוויה של אושר אין סופי, חיבור עצום לעצמי, לבעלי ולתינוקת.
וכן, כן זכיתי לצאת מבית החולים עם ידיים מלאות, שזה מה שהכי חשוב.
נשמח מאוד לתגובות שאלות ודיונים אך בשפה נקייה ומכבדת:)