מה לנשמה ולספונטניות?
מאת: ד"ר עדה מיכל ויינשטיין | מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה. מחברת הספר "מדעי הספונטיות- על הגלוי והנסתר בתקשורת בין אישית" בהוצאת כרמל
א' באדר תש"פ 26/02/2020
חימום מחשבתי לשמחה וחודש אדר
כשאני שואלת בסדנאות ובקורסים מה היא ספונטניות, אנשים אומרים דברים כמו: לזרום, כאן ועכשו, אותנטיות, צחוקים, לעשות מה שבא לי וכדומה. זה נכון, כל הדברים האלה קשורים לספונטניות, העניין הוא שספונטניות היא הרבה מעבר, היא מקור של חיות וריפוי, היא בסיס להתפתחות וצמיחה שלנו מיום הלידה.
עם הזמן, בגדילה ובכניסה למסגרות שונות אנחנו גם לומדים להתנהל עם כללים חברתיים, נורמות וכו', הרבה פעמים מחלישים את הספונטניות שלנו, ויש לנו גם קצת חוסר הבנה מה היא.
ספונטניות אינה אימפולסיביות, היא מערבת בתוכה אינטואיציה, תהליכי חשיבה ועבוד מידע מאד מהירים, ממש בננו שניות, חלקיקי רגעים, כך עובד המוח, כך עובדת הנשמה.
הזמן שלה הוא אחר. היא מבינה ומנתחת מצבים בהרף עין ולנו יש נטייה לא לקחת את זה ברצינות. אבל כן, זמן רוחני שונה מהזמן הגשמי. פעם בפילוסופיה נתנו לזה שם "זמן אורלוגין", שזה הזמן הרגיל, הליניארי שלנו, של החומר. לנשמה יש זמן אחר, קצת כמו "ענן" דיגיטלי. אנחנו שומרים היום דברים בעננים וכשרוצים איזה מסמך, תמונה וכו', מורידים מהענן....זה קצת ככה עם הנשמה והספונטניות היא הכוח שהקב"ה נטע בנו להוריד משם דברים, פעולות, תגובות שהיו מושהות שם מניסיונות קודמים, בזמן מהיר ביותר.
כולנו כנראה נולדים עם יכולת לספונטניות, גם ילדינו המתוקים. היום אני רוצה לתת היבט אחד מיני כמה של מה הספונטניות מאפשרת וכמה זה חשוב להתפתחות תקינה, בריאה ובעיקר שמחה.
הספונטניות או באופן מדוייק יותר מה שאני קוראת לו "מצב תודעה ספונטני", מאפשרים לנו לתפוס מורכבויות ופרדוקסים, דברים והיפוכם. זה מה שמאפשר לנו לשחק. לדוגמה, קניתן מקרר חדש, ואת קרטון האריזה שמתן בסלון עד שתשליכו לפח. בינתיים הזאטוטים הגיעו, ראו את הקרטון ומיד בהתלהבות ושמחה הם קראו: "הנה בית!" הכניסו לשם "רהיטים", שמיכות וביקשו ממך לאכול שם את ארוחת הערב... מבחינתם הקרטון הוא בית, בשבילם זו מציאות למרות שהם יודעים בו זמנית, שזהו קרטון המקרר, תפיסת המציאות שלהם נכונה.
זהו אחד מיני מצבים פרדוקסליים רבים שפוקדים אותנו במהלך יום ממוצע, ובאמצעות המשחק אנו לומדים להכיל אותם, להתנהל בהם. ללא מצב התודעה הספונטני לא היינו יכולים לראות בו זמנית שני דברים שונים ולהתנהל בתוכם. ממש כמו בפורים, להתחפש ובו זמנית להישאר אני. לשמוח, ובו זמנית יש גם קשיים, עמלק שרוצה להוריד אותנו.
האם זה אומר שאת צריכה תמיד לזרום עם הילדים? ומה עם גבולות? כאן נכנסת היכולת שלך להיות ספונטנית. להגיד לא. זו גם פעולה שיכולה לייצג שימוש בספונטניות. זאת מאחר שמה שחשוב הוא שתעשי את הפעולה הנכונה לסיטואציה (רק ככל יכולתך, לא יותר מזה! ראי מאמרי "הלב המושלם…"), מפני שספונטניות מביאה בדרך כלל חיות, צמיחה והתקדמות. כך שלהיות ספונטנית היא גם להגיד לילדים לדוגמה: "את המקלחת עושים בבית הגדול, ואחר כך תוכלו לחזור לבית הזה". כאשר הם ירוו מהמשחק סימן שהתהליך הנפשי, רוחני, שכלי וכו', הסתיים סביב המשחק, הושגה המטרה של ספיגת הפרדוקס וההתנהלות האותנטית בו, והמידע חוזר ל"ענן" עד לפעם הבאה.
יעקב לוי מורנו, מייסד הפסיכודרמה אמר שככל שרמת החרדה עולה כך יורדת היכולת לספונטניות. כך שאם זיהית שקשה לך להיות ספונטנית, תבדקי עם עצמך, מה מונע? האם את לחוצה ממשהו? חרדה ממשהו? אולי זה הזמן להתמודד, אולי לא עכשו, אבל אפילו המודעות לכך מקילה ועוזרת להכיל סיטואציות מורכבות.
חודש אדר מביא איתו אנרגיה של ספונטניות, של אור וזרימה, של השראה, אולי אפשר יהיה "לרכוב עליו" ולהתאמן על משהו אפילו קטן, רק אחד, שבו את מתאמנת על הספונטניות שלך.
נשמח מאוד לתגובות שאלות ודיונים אך בשפה נקייה ומכבדת:)