הכאב
מאת: נטע מאיר | מאמנת ומטפלת הוליסטית גוף-נפש
ז' באב תש"פ 28/07/2020
צמיחה מתוך התמודדות
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה.
כמה חשוב להרגיש את הכאב!
הרבה פעמים כשפוגשים כאב בנפש,
אנחנו בורחים מלהרגיש אותו, עוורות סלקטיבית. פשוט לא רואים את המקום הכואב.
לכאורה - הכל טוב, וזה מאוד נח.
אבל ככה לא מתקדמים...
הכאב מפגיש אותנו מול המציאות הלא שלימה וגורם לנו לרצות לשנות.
התסכול הזה הוא שלב הכרחי בדרך לתיקון,
כמה שהוא לא נחמד.
כדי לצאת משם הכרחי לעבור דרכו.
אשה שאומרת "נפגעתי כ"כ, אני מלאה כעס, מרגישה במקום לא טוב מול בעלי"
ואני שואלת: ומה את רוצה?
"אני לא רוצה להיות ככה, אומרת לעצמי בשכל, יאללה שחררי, אבל זה לא עובד"
בעצם יש לה התנגדות פנימית לרגש שבתוכה.
היא רוצה לזרוק אותו לאיפשהו, וזה לא עובד לה, זה רק מסבך יותר את ההרגשה.
באמת כדי לסלק משהו מתוכי, צריך קודם להסתכל לו בפרצוף, להגדיר ולחוש אותו לגמרי, רק ככה הוא יוכל להפרד ממני.
זה כמו בצירים. מגיע גל - אם אני מתכווצת, מתנגדת לו, זה כואב אבל פחות אפקטיבי.
אם אני מסכימה לקבל אותו, נושמת ומרפה את היישות שלי, מאפשרת לו לעבור דרכי, והלאה ממני,
הוא עושה את העבודה, מרכך אותי, פותח, ומאפשר לידה של דבר חדש וטוב.
כמה שלא אתנגד לכאב, רק אתרכז בתהליך הטוב שקורה, ובמה שנותן לי כח, זה באמת יהיה פחות כואב, יותר מואר ומקדם.
זה כח המחשבה שלנו, כח עצום!
במקום לברוח מלכאוב, לבחור לשהות בו בנשימה, כי אתה עמדי, במיצר, ואז דווקא משם ורק משם! לצאת למרחב אין סופי שלא ידענו שקיים, לגדול, להיוולד מחדש.
טבעי שכל אחד מעדיף את המקומות המוארים והשמחים שבחיים.
אבל עד שתהיה הגאולה השלימה יש לנו מקומות פחות נחמדים. אם נדע לתת להם את מקומם, נזכה לגדול משם," לראות בשמחתה"
ואפילו להבין שדווקא הכאב הזה חיזק אותי בנה אותי, ועשה אותי מי שאני.
לידתי הרביעית היתה מהירה וקלה, בזכות המחשבה וכלי הדמיון בהם השתמשתי,
באתי לצירים ממקום של הרפיה, ממש הרפתי בתנוחה שהכי נח לי, ודמינתי איך הציר פותח אותי כמו פרח. לא התנגדתי אליו בכלל. הרשתי לו לעבור דרכי. הייתי חדורת מטרה לקדם יחד עם הציר את התהליך שלנו.
לא יאומן איזה כח זה!
הלידה התקצרה ממש והספקתי להגיע לרכב...
שם בתי המתוקה פשוט יצאה לאוויר העולם בקלילות.
הרבה יותר פשוט כשאין התנגדות.
נשמח מאוד לתגובות שאלות ודיונים אך בשפה נקייה ומכבדת:)