מכירה את הבאג הזה,

שעולה לך רעיון בראש, יש לך רצון מסויים,

את הולכת לשתף משהו קרוב ברעיון\ ברצון,

מתוך תקוה שהוא \ היא "יאשרו" את הרעיון.

ועכשיו עם האישור מהשני,

את יכולה להריץ אותו ולנוע הלאה.

להוציא לפועל את הרצון שלך.

 

ז"א

הרבה פעמים יש לנו רצון מסויים,

אבל, כביכול זה שאנחנו רוצים,

בנאדם מול עצמו,

זה לא מספיק.

צריך מישהו חיצוני (בעל, אמא, חברה, אחות, בוס, ...)

שיאשרו ע"י מילים או ע"י התנהגות.

שבמילים אחרות יאמרו:

כן. את חושבת נכון.

כן. את בסדר.

כן את  נורמלית.

כן זה טוב.

 

עכשיו,

כולנו צריכות קשר וזה חלק מהבריאה. זה מעולה.

וגם לשתף אנשים קרובים זה עוד יותר ממעולה.

 

העניין הספציפי שאותו אני רוצה לדייק ולהציף היום הוא:

שאנחנו לפעמים מחכות בסתר ליבנו שמישהו אחר "יאשר" אותנו.

כי אנחנו לא סגורות על עצמנו...

 

היי,

זה מקסים שגם מישהו אחר חושב כמונו, זורם כמונו, נותן פידבק, מפרגן...

עם זאת כמה צעדים קודם,

אנחנו צריכות לאשר את עצמנו.

לספר לעצמנו שהרעיון טוב. שהמחשבה רצויה. שהרצון מותר. וכד'

 

בואי נדבר על דוג' ספציפית ותוכלי להעתיק אותה לכל תחומי החיים מול כל מיני מערכות יחסים:

 

שרה רוצה לצאת עם בעלה לנופש.

3 ימים בצפון.

עכשיו, בסתר ליבה היא לא ממש סגורה על כך שזה בסדר לפרגן לעצמה וליסוע,

מבחינה כלכלית,

מבחינת הילדים,

מבחינת העבודה,

ובכלל, מי אמר שמגיע לה עכשיו להתפנק...

 

שרה עוד לא אישרה לעצמה את הרצון שלה.

עוד לא אישרה לעצמה שכן. מותר. מגיע. זה טוב. זה בסדר ליסוע לנופש.

היא איפשהו בין ה 30% ל 60%.

מה היא עושה?,

היא פונה באגביות לבעלה:
​"מה אתה אומר ניסע לנופש??..."

היא פונה לא רק כדי לשתף ולשאול ולספר על רצונה,

היא פונה אליו קודם כל כדי שהוא יאשר את הרצון שלה. את הרעיון שלה. את הצורך שלה.

ועוד יותר עמוק- 

היא רוצה שיאשר אותה שיש לה רצון כזה.

 

אם הוא יזרום איתה, אז יופי. היא מרגישה שהוא אישר גם את הרעיון גם אותה.

ואם הוא לא זורם?

עכשיו זה כואב קצת כפול...

גם שהרעיון נפל עוד לפני שקרם עור וגידים.

וגם שהוא לא אישר אותה.

וגם ואולי בעיקר, שהיא לא קבלה ממנו את מה שלא נתנה לעצמה: 

היא לא יכולה לאשר את עצמה דרך האישור שהוא נתן... :(

 

מה קורה פה?

ת ל ו ת.

 

מה אפשר לחסוך?

את התחושה הקשה שצריך מישהו חיצוני כדי לאשר את עצמי.

 

לכולנו יש צורך להרגיש טוב עם עצמנו.

לקבל אישור מהסביבה על כל מיני דברים חיצונים ופנימיים שנובעים מאיתנו.

ועם זאת, אפשרי לגמרי ורצוי לאשר את עצמנו!

זה רגע לפני השיתוף, לפני הצורך לדבר עם מישהו,

להיות עם עצמנו בקשיבות ולשאול את עצמנו בכנות:

את רוצה?

מה את חושבת על זה?

מה את אומרת על זה?

 

להיות סגורות על עצמנו!

 

עכשיו, זכותו של כל אחד במערכות היחסים שלנו להגיב מה שהוא חושב.

וזה בסדר.

גם אם לא יזרמו איתנו זה פחות כמה דרגות בקושי כי אנחנו את עצמנו כבר אישרנו.

 

והקאצ' הוא,

שבדר"כ גם הסביבה יותר תזרום איתנו.

כי השדר הפנימי שלנו ישדר יותר אמון. גם בעצמנו. גם ברעיון.

 

ודומה מושך דומה.

סימן שאלה ? מושך סימן שאלה ?

נקודה . מושכת נקודה . 

 

ומאוד חשוב לזכור:

קמת הבוקר?

ריבונו של עולם כבר אישר אותך! נתן לך נשמה בחזרה.

החליט שצריך אותך היום פה בעולם!

אז, אם הוא אישר אותנו, לא נאשר את עצמנו?! 

 

אימוני בית:

כדי להתחיל להטמיע את מה שלמדנו,

השלב הראשון הוא: ז י ה ו י.

שימי לב אם יש לך קטע כזה?

האם יש מקומות שאת מצפה מהסביבה שלך להתנהגות מסויימת או לאמירה שבעצם מטרתה לאשר אותך.

השלב השני: אם זיהית אכן מקומות שבהם את מצפה לאישור מהשני,

עצרי רגע, והקדישי שיח פנימי עם עצמך (מעולה לעשות את זה עם דף ועט)

את מאשרת את עצמך?

אם כן בזכות מה?

אם לא מה הסיבה שלא?

 

בהצלחה!!

שאלות? אני כאן מוזמנת בשמחה!