כשאנחנו היינו ילדים הבילוי שלנו בשעות הפנאי כלל, בין היתר, בילוי עם המשפחה או החברים. היינו משחקים, מדברים ויוצרים שיח ואינטראקציה אחד עם השני.

בימינו, כאשר ישנה בממוצע לפחות טלויזיה אחת בכל בית (בלי להתחשב בחדרי שינה וחדרי ילדים...) ומסכים אשר מקיפים אותנו מכל עבר– טלפונים ניידים, טאבלטים, מסכי טלויזיה בהמתנה לרופא, מסכי מגע בהזמנת אוכל במסעדה ועוד.. האינטראקציה הזו בין בני אדם הולכת ופוחתת וכולנו שקועים במסכים.

התפתחות תקינה של תינוק מתרחשת כתוצאה מגרייה חושית אפקטיבית, סקרנות, תנועתיות וגילוי עצמים. איך ההתקדמות של העולם הדיגיטלי משפיעה על התפתחות התינוקות?

היבט חושי: לילדים הנחשפים למסכים מכל סוג שהוא ישנה מערכת חושית דלה בעקבות היעדר התנסויות. כמו כן ישנה עליה והצפה חושית ולכן רמת הגירוי עולה, רמת התגובה יורדת, נוצר צורך בגירויים חזקים מה שמוביל לקשיי קשב וריכוז. בנוסף, התנועה שלהם מתמעטת בעקבות הפאסביות בצפיה במסך. מה שגורר השמנה וקושי וסטיבולרי.

היבט מוטורי: קשר עין-יד נפגע בעקבות מיעוט בהתנסויות. התינוק בוהה במסך ולא יכול להכיר דרכו עצמים בתחושתם האמיתית (גודל מרקם, טעם, צורה). יכולות להיווצר בעיות ראיה בעקבות התעייפות העין כתוצאה של מיקוד ראיה. ההתמצאות במרחב פוחתת וכתוצאה מכך גם התפקוד במרחב ובמידה והצפיה נעשית מהטרמפולינה/סלקל ישנו חיזוק של שרירי הבטן. מה שמוביל את התינוק להתיישב בצורה לא נכונה (ישירות משכיבה ולא דרך הצד) והמיעוט בתנועה יוצר עיכוב התפתחותי.

היבט התנהגותי: במרוצת הזמן תדירות הצפיה עולה, מה שהופך את הצפיה להרגל ויוצר התמכרות. האינטראקציה הבין אישית פוחתת ובמקביל ישנה העדפה להישאר בבית ופחות לטייל בטבע, מוזיאונים, תאטראות וכד'. כמו כן, המסכים יוצרים בעיות תקשורת בין ההורה לילד הנובעות מכך שלעיתים במקום להתמודד עם בעיה כלשהי עם הילד, פשוט מפעילים את המסך ויוצרים שקט. אך הוא איננו אמיתי- אין פתרון לבעיה. בנוסף, המסך מהווה תחליף הורה לעיתים. סוג של בייביסיטר כאשר ההורה עסוק בדברים אחרים.

מה שכן, ניתן לייחס משהו חיובי לטובת המסכים. בהיבט ההתנהגותי - תקשורתי המסכים גם מלמדים: הרחבת אוצר מילים ושפות זרות, למידה דרך חיקוי ושירים, צורות, צבעים, שפות.

 

לסיכום: בשנתיים הראשונות של חיי התינוק המסכים הינם גורם מעכב אשר מומלץ לא להיחשף אליו. גם בשנים שלאחר מכן, מומלץ למנן את תדירות השימוש במסכים, להציב גבולות ברורים- מתי, איפה, כמה ואיך משתמשים בהם ולשים לב שהם לא מהווים תחליף לאינטראקציה בין אישית של ההורה והילד.