האמת...

סוג של לידה הקורונה הזאת.

לפעמים זה יכול להיות ממש ממש כואב לעבור תהליך עמוק, התעוררות, הבנות,

ונולד משהו חדש, וטוב.

אצלי בנפש נולד קשר יותר עמוק עם המקום הבטוח האמיתי שלי- הבית, המשפחה.

קשר יותר עמוק עם הילדים שלי.

אני רואה אותם.

ולא רק טכנית, אני הרבה יותר רואה באמת אותם.

כמה מתבקש שדולה תכתוב על משהו- כלידה.

די, כבר אפשר להסתלבט עלי, כל ההשוואות שלי בעבודת הנפש הם ללידה, בשיעורים שאני מעבירה- ללידה, יש לי קטע שכתבתי על הפלה-כלידה...

אבל מה אני יעשה, אפילו הגאולה היא לידה, והלידה היא גאולה.

המסקנה היא פשוט, שלידה זה הדבר המדהים ביותר, העצמתי ביותר- לכל כיוון, האמיתי ביותר והסמלי ביותר, העבודה שאנו מתבקשות אליה בלידה מקפלת בתוכה את עבודת החיים, עבודת השם, התבטלות, תהליך, קבלה.

אנחנו נולדים מחדש כמשפחה.

וכעם.

וכבריה.