בתור אמא לצמודים אני מבינה לגמרי את הקושי בגידול ילדים צמודים. לכן, החלטתי לכתוב על זה קצת.

רבים יטענו שגידול צמודים הרבה יותר מאתגר וקשה מאשר גידול תאומים, כי אין סנכרון מלא בין הצרכים של הילדים - הם דומים, אך לא זהים. אכן זה אתגר לא פשוט, אך בהחלט אפשרי לצלוח אותו עם הכוונה נכונה ולמידה מכוונת. 

אני רוצה שנדבר הפעם על כמה סוגיות והן: 

1. להיות הורים לאחים צמודים 
2. שלב ההכנה
3. רגשות
4. זמן איכות 
5. קנאה בין אחים

 

להיות הורים לאחים צמודים

בהריון הראשון לא יודעים למה לצפות וכל הרגשות צפים. בהריון השני לעומת זאת, אנחנו כבר יודעים לקראת מה אנחנו הולכים ויכול להיות שהרגשות יתעצמו מעצם הידיעה. אבל חשוב לזכור שכל הריון, כמו כל לידה, כמו כל ילד - זו חוויה אחרת לגמרי. סביר שנחווה חששות, רגשות אשם ותהיות; כיצד נסתדר עם ילד נוסף? איך הבכור יקבל את התוספת? ואיך בכלל מתיחסים לשני ילדים במקביל?

שלב ההכנה

אנחנו נעשה הכל בהדרגה. המטרה שלנו היא להגיע לקצה המדרגות לא מתנשפים. ניתן לילד מספיק זמן להתכונן ונעשה תהליך של הכנה.

כשאתם, ההורים, יודעים על ההריון החדש ויש כבר ילד בבית, למעשה יש 9 חודשים להתכונן ללידה ולתוספת בבית. אנחנו צרכים להבין אלו תשתיות יאפשרו לבכור לקבל את התוספת בבית. כך נוכל להקטין את הסיכוי למשבר או ריגרסיות לאחר הלידה.

הדבר המרכזי שחשוב לזכור בגישה זו היא שכמו שלנו נולד עוד ילד, גם לילד הבכור נולד עוד אח והוא שלו בדיוק כמו שהוא שלנו. 

רגשות

יכול להיות גם שבמהלך ההריון תחוו שינוים בהתנהגות של הילד הבכור. ילדים מרגישים הכל! יש לתת שם ומשמעות לתחושה שהוא מרגיש ולשתף אותו בעובדה שעוד מעט יהיה לו אח קטן. כחלק מההכנה אפשר להקריא סיפורים ולנהל שיח פתוח סביב הנושא.

אכן יש שינוים בבית ושינוים שהפעוט חווה אותם אחרי הלידה, חווית הביטחון של הפעוט מתערערת, הוא לא מוצא את המקום שלו במשפחה, סדר היום משתנה ותשומת הלב כבר איננה הבלעדית. איננו רוצים שהפעוט יחווה רגרסיה או יחזור להיות תינוק, אנחנו רוצים שהילד ירגיש בוגר ולכן ניתן לילד מקום ותפקיד עם הרבה העצמה. לפעמים יש לנו נטייה לעשות הפרד ומשול. להרחיק את הפעוט ולהתייחס אליו כגורם מפריע. אסור לנו לשכוח שהבכור הוא עדיין פעוט שזקוק לאותה הכלה ותשומת לב, בדיוק כמו ביום שלפני שנולד לו אח. 

חשוב מאוד לא להציע מתנות או פיצוים ריגשיים, אם הילד מתחיל עם איזו התנהגות של קושי, אנחנו ניתן לו מקום, נחבק אותו. בשלב זה ננגיש את התינוק לפעוט ולא נרצה לייצר ריחוק, אלא להפך. נתינת תפקיד לפעוט מאפשרת לו להרגיש מועצם ואחראי עם תפקיד חשוב בבית.

בנוסף, חשוב להימנע מהשוואות "אתה גדול והוא קטן". שניהם ילדים ושניהם זקוקים לחום, אהבה וחיבוק. השוואות כאלו עלולות ליצור רגרסיה. 

זמן איכות

זמן איכות זהו זמן של תשומת לב מלאה. זמן שניתן מתוך שלווה, זמן רגוע, זמן של הקשבה, זמן מספק לשני הצדדים, זמן שמתפנים בו מעיסוקי היום רק כדי להיות עם הילד.

בעולם המודרני אנו מתמודדים עם עומס של משימות ומתקשים להיות בתוך הסטואציה, אבל ברגע שמתנתקים ומנטרלים את הכל מסביב ונמצאים יחד עם הילד, ללא שיפוטיות, פשוט נמצאים שם עבורו ורואים את הילד שלי בצורה הכי נקיה שיש. 

חשוב לזכור שכפועלים מתוך הכלה ואמפטיה, שיתוף והעצמה של האח הבוגר, באופן טבעי נזהה שהוא נרתם לטובת התינוק.

לכל ילד יש צרכים שונים ולכן מומלץ לייחד זמן איכות אישי לכל אחד מהילדים, הנותן מענה מדוייק לצרכיו.

זיכרו: הדגש הוא על האיכות ולא על הכמות! 

גם אם זו 'רק' רבע שעה - אבל רבע שעה בלי הפרעות והסחות. פשוט להיות עם הילד שלי. זה ממלא באנרגיות גם את הילד וגם אתכם, וכמובן מאפשר הפרשה של הורמון האקסטוצין, הורמון אהבה, שכ"כ חשוב לכולנו.

 כהורים אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו ולהקנות להם הרגלים נכונים. הלמידה המשמעותית עבור ילדינו היא דווקא למידה מתוך דוגמא אישית-מודלינג.

כאשר אנחנו מקדישים להם זמן איכות, אנחנו מלמדים אותם קודם כל שאנחנו רואים אותם ומספקים להם צורך בסיסי, הצורך בנראות ושייכות. רואים אותי ומתחשבים ברצונות שלי. ילד שחווה שרואים אותו, לומד שהוא חשוב וראוי לאהבה ולהתיחסות וזה גם היחס שלו כלפי עצמו וכלפי האחר. 

קנאה בין אחים

יש סיכוי שנזהה קנאה כאשר יש סיטואציות שמציתות את התחרות בין הילדים. ברוב המקרים הילדים לא יגידו "אני מקנא", אלא אם כן אנחנו נגיד להם את זה. למרות זאת, אי אפשר למנוע קנאה בין אחים. זה אפילו בריא. זה רגש לכל דבר. כשילד מקנא אנחנו מאפשרים לו לבנות את האני העצמי שלו והתפקיד שלנו הוא לייצר הכלה ואמפטיה. לאפשר לו להכיר את עצמו להיות מודע לעצמו, למה שהוא מרגיש, ללמוד להביע את הרגשות שלו. אנחנו רוצים להיות איתו ברגש שלו ולאפשר לו להציע פתרונות לבעיות. 

זיכרו, ילד שיודע להביע רגשות בגיל קטן הופך לאדם שיודע להביע רגשות.

 

לסיום,

המעבר מילד אחד לשניים בהחלט מאתגר, אך האהבה שלנו היא לא אחד על חשבון השני. אתם מעניקים לילדיכם את המתנה הכי גדולה שיש- אתם מביאים להם חבר לכל החיים. כהורים אנחנו לא מושלמים, אנחנו טועים לא מעט, אבל כן קיימת שלימות. שלימות באה מהתחושה הפנימית שאנחנו עושים את הכי טוב שאנו יכולים וזה הדבר הכי שליו ושלם שיש. תהיו סלחניים כלפי עצמכם וזכרו שאתם ההורים הכי טובים לילדיכם.

שלכם, ספיר