זמן-מעבר

 

זהו, בדיוק סיימת להשכיב את התינוק שלך. את מותשת. הגיע השקט שאחרי הסערה ועכשיו אמור להתחיל סוף סוף הזמן הזוגי שלכם. האיש שלך מחכה לך, גם את חיכית לו כל היום, אבל עכשיו, את פשוט מותשת. הראש שלך כבר במקום אחר, וגם הגוף שלך במקום אחר. את מרגישה שהתרחקת ואת צריכה להתאמץ כדי להתחיל להתקרב את כל הדרך מחדש. את מאוכזבת מעצמך ומרגישה שאת מאכזבת את האיש שלך. מה עושים עכשיו?

 

הסיטואציה הזו מוכרת ומאתגרת לכולנו כאימהות וכרעיות, ויש עוד הרבה כאלה. המצב הרגשי הפנימי שלנו משתנה בלי הרף. במהלך היום אנחנו כל הזמן מחליפות כובעים, והמעברים ביניהם יכולים להיות מתסכלים. זה קורה גם כשאנחנו עוברות מילד לילד, או חוזרות מהעבודה, או חוזרות מהמקווה. אנחנו צריכות זמן להירגע. לא תמיד אנחנו יכולות לעבור בקלות לסיטואציה חדשה ולהרגיש משוחררות לגמרי. 

צריכות זמן מעבר.

 

הנקודה החשובה, היא קודם כל להכיר ולהבין שיש פה זמן מעבר. לשים לב שיש פה זמן של הסתגלות. כשאת מצפה מעצמך למעבר ישיר בין כובע לכובע את עלולה להתאכזב מעצמך. מהגוף שלא מגיב, מהרגשות שלך שלא מתיישרות עם מה שבא לך להרגיש. מכך שאת לא "מספיק טובה", שאת מאכזבת אחרים. 

 

אבל אם תתני תשומת לב לנקודת הזמן הזו ותדעי שהיא פשוט תמיד שם, את יכולה להפסיק לנזוף בעצמך על כך שאת "לא זורמת", ולתכנן מראש את המעבר הזה. לבדוק מה יעזור לך להיכנס לסיטואציה החדשה עם האנרגיה שאת רוצה. 

אפשר לקרוא לזה "טקס מעבר" אישי. 

את יכולה לחשוב עם עצמך: איך אני רוצה למלא את זמן המעבר שלי? מה יעלה אותי על הגל? 

 

אז כשאת צריכה, קחי לעצמך כמה דקות, או כמה שצריך, לטקס המעבר שלך. 

לשתות משהו, לקרוא משהו, ללכת לטייל בחוץ, ללכת להתקלח, לשים שיר שעושה לך אווירה, או כל דבר שבא לך.

תני לעצמך באהבה את השהות הזו לעצור בתחנה, ולהגיע לתחנה הבאה במעבר טבעי ומשמח.