אחרי הריונות חוזרים שעוררו אצלי לא מעט אתגרים, התחדשה אצלי ההבנה שהיריון ולידה הם סוג של אימון לחיים לאיך לעבור תהליכים של צמיחה והתפתחות בצורה מתוקנת. 

כדי לעבור תהליך, אנו חייבים לעבור בין שלוש נקודות מרכזיות: נקודת ההתחלה- נקודת אמצע ונקודת הסוף. שכל נקודה כזו מעוררת אותנו ל'עבודה פנימית' מסוג אחר.

בצורה כמעט פלאית השינוי שנעשה בעקבות ה'עבודה', גורם למעגלי שינוי בחיים בכלל. אחת מ"תופעות הלוואי" המבורכות של היריון ולידה הוא יצירת מעגלי שינוי בתוך החיים בתחומים אחרים לגמרי. תנועה שקורית תוך כדי היריון ולאחר הלידה. במאמר מוסגר אזכיר את התופעה של העצבות אחרי לידה הקשורה אף היא לאותו ענין. העצב הוא קריאה פנימית לעיצוב מחדש של הביטוי פנימי. קריאה לדייק את העשיה, אך לתופעה זו נתייחס בהרחבה בהזדמנות אחרת... 

במקורות הקדומים אנו מוצאים שחז"ל מחלקים את תקופת ההיריון לשלושה חלקים. כל חטיבה נמשכת שלושה חודשים, החלוקה מוזכרת בהקשר לכל מיני עניינים;

תיאור 'עובדות' – מידע על שינוי מיקומו של העובר, כל תקופה של שלושה חודשים. מובאות שלוש תפילות שונות לכל חטיבה בהיריון וכן תיאור של 'עבודה' בחיבור הזוגי בכל אחד משלושת שלבי בהיריון. החלוקה זו מביאה את הרב יצחק גינזבורג להסיק שיש עבודה רוחנית בהיריון שמתחלקת לשלושה שלבים אלו. שלושה חודשים בהתחלה, שלושה חודשים אמצעיים ושלושה חודשים בסוף. הרב מקשר זאת ליסוד חשוב, שלימד אותנו הבעל שם טוב. לשיטתו, כל תהליך של התפתחות רוחנית, וזה כולל גם כל חוויה עמוקה שאדם חווה במציאות, חייב להתקדם דרך שלושה שינויים התפתחותיים בגישה הנפשית: הכנעה-הבדלה-המתקה. 

שלושה חודשים ראשונים – הכנעה.

שלושה חודשים אמצעיים – הבדלה.

שלושה חודשים אחרונים – המתקה.

לפני שנתייחס למושגים החדשים האלה, ננסה לבחון מה זה בשבילנו להתחיל?

התחלה מולידה קשת של רגשות ותחושות; מהתרגשות, שמחה, התחדשות ועד פחד מהלא-נודע, תהיות, רצון לברוח. 

לפעמים אנחנו לא רק אוהבות את השגרה, אלא נאחזות בה כמגוננת ויציבה. החידוש שמבקש להיכנס לחיי מאיים. יש לי תחושה שאולי אני אפסיד תוך כדי כך את החיים הרגילים שלי, את סדר היום ה'רגיל' שלי לטובת משימות חדשות, חשש לוותר או לאבד את מה שמסמל את ה'אני', ואת מה שאני אוהבת בחיי עד היום, וזה מפחיד...

כל התחלה של משהו, הסכמה להרחבה, כרוכה בהסכמה לגעת באי הידיעה שמתלווה לה. וזה לא משחק ב'כאילו'. הכוונה היא לתחושה המכאיבה והמתסכלת שאנחנו לא יודעים.

בנקודת ההתחלה יש צורך לוותר על תשובה מהירה ולשהות במקום שמחפש תשובות ולא מוצא אותן כל כך מהר. מקום מלא בהקשבה פנימית מתוך מודעות והכרה לכל מה שיש בדרך, תוך כדי החיפוש. יש שם כאב לב ויש שם את האוצרות שאת מחפשת. האופן שהם יתגלו והכמות, אף הם אינם ידועים...

בתחילת ההיריון יש משהו שמבקש להיוולד אבל הוא עדיין קטן מאד, ואי אפשר לראות אותו. הסימן היותר ברור לכך שהוא קיים הוא הכאב וחוסר הנוחות, תחושה שיש שם משהו בפנים שדופק על הדלתות ומסמן התחלה חדשה של משהו שרוצה להתרחש.

 

 אהבת? רוצה לשמוע תכנים נוספים או לשאול שאלות מוזמנת ליצור קשר כאן למטה

 

המאמר נכתב בהשראת כתבי הרב יצחק גינזבורג בנושאים אלו.