לפעמים אני עוצמת עינים ומרגישה איך הוא מתחיל לחלחל, משהו כזה רע אל תוכי, הוא נכנס בגניבה ומתיישב איפשהו ומתחיל לשלוח איתותים של עצב.

של לבד ושל רע.

לא כזה מרגישים אותו, אבל כשיש משהו מבחוץ הוא צועק בינגו!! ולוקח עוד חתיכה לעצמו

למשל, לפני כמה ימים הרגשתי לבד, ושאלתי משהו בקבוצה, לא היתה תגובה..

והוא צעק לאף אחד לא אכפת ממך! !

ולקח ביס גדול ממני

והדמעות התחילו להשפך 

 

עם השנים והלידות התחלתי להכיר אותו, ולדעת מתי הוא מזדחל לתוכי, ומתחיל לשאוב אותי פנימה.

למדתי לתפוס ולעצור הכל ומיד לקום, להיות חזקה עליו

לצעוק ולגרש אותו

ולמלא מהר את הביס הזה במשהו שאני אוהבת,

ובמה שעושה לי טוב.

 

הוא יכול להתמקם מאד בקלות אחרי לידה

זה לא תמיד קל לזהות אותו

אבל אני משתדלת להיות קשובה לעצמי

לסמן למי שמסביבי,

לצאת הרבה,

לפגוש ולדאוג שיהיה לי מלא מדברים אחרים ושלא יהיה לו מקום להכנס.

 

הרבה נשים שואלות

איך אני אזהה אותו??

הרבה פוחדות ממנו...

ואני חושבת שקודם צריכים להכיר אותו, ואז לדעת איך להתמודד...

 

מי מכירה את הספר על הגולה? היא תמיד שם,

אבל לפעמים היא גודלת,

אפשר לומר שלכל אחד יש אחת כזו (כמובן חוץ מהשקרנים..) 

ותמיד צריך להחזיק את הראש מעל המים..

 

חשבתי בעיקבות המון פניות ושאלות, אז איך מתמודדים עם זה??!!

למרות שאני מניחה שכל אחת שונה ויש הרבה אפשרויות ודרכים אספתי פה כמה שעלו מהשטח, ממני ומכן..

 

- לדבר על זה!! עם הבעל, עם המשפחה עם החברות, למצוא עם מי בטוח יש.

- לא להשאר הרבה לבד, לא טוב יותר מידי זמן לבד.

- לדעת שזה תקין!!! ושזה זמני!

- להחליט על סימן או אמירה כלשהי מראש שגם אם אין לי יכולת לומר יהיה ברור שזה זה ואני צריכה עזרה, לדוגמא לומר אני לא רוצה להיות לבד או זה מתחיל... (או כל אמירה שנכונה לך)

- להחליט מראש איזה עזרות עוזרות לי, ואיזה עושות לי רע ולהשתמש רק בחיוביות (למשל לי לא עושה טוב שמנקים לי את הבית, אני מרגישה דפוק יותר מזה).

-להתלבש יפה.

- לצאת לפגוש לנשום ולשמוח.

- לעזור למישהי אחרת, לחשוב על יולדת או חברה שבמצב שהיא צריכה את עזרתי ולהתאמץ על זה, זה עושה פלא.

- להסתכל על התינוק ולהתרגש מהחיים החדשים, לזכור שתכף הוא יגדל, אני אתחזק, והוא קצת יותר ישחרר אותי מיום ליום..

ויום אחד אני גם אחזור להיות אני

 

 

 

לקריאת הטור הקודם לחצי כאן