גיל שנתיים הנורא? או גיל שנתיים הנפלא?

הכל תלוי באילו משקפיים אנחנו רואות את הגיל המאתגר הזה.

בגיל שנתיים אנחנו מרגישים שיש לנו ממש ילד בבית. עם רצונות וצרכים. אמנם, הרצונות והצרכים מלווים אותנו כבר מגיל לידה, אבל עכשיו הילד שלנו מתחיל להביע אותם. 

יש אנשים שמכנים את גיל שנתיים כגיל שנתיים הנורא. אנחנו נעדיף לקרוא לו: גיל שנתיים הנפלא!!!

זהו גיל מרגש של התפתחות ועצמאות. בשלב הזה הפעוט יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא צריך ובכל זאת הוא עדיין לא פיתח את כישורי השפה כדי להביע בצורה מדוייקת את רצונותיו. 

אפשר לזהות בשלב זה התקפי זעם ובכי שנובעים מתסכול, השתטחות על הריצפה כאשר הוא אינו מקבל מה שהוא רוצה.

נשמע לכן מוכר?

כהורים, החוויה שלנו לראות את הילד משתטח על הריצפה באמצע הקניון, לדוגמא, היא חוויה כלל לא נעימה. הפעוט בוכה וזה כואב לנו ולפעמים זה אפילו מביך אם זה קורה במקום ציבורי. מצד אחד, אנחנו רוצים בטובתו, אך מצד שני, כמובן שאנחנו רוצים להציב לו גבולות. אז בואו נבין קצת מה זה בכלל התקף זעם.

התקף זעם הוא בעצם התפרצות ריגשית, שמאופיינת ברוב המקרים בעקשנות, בכי, צעקות, התנגדות לנסיונות הרגעה ולפעמים אפילו לאלימות. ברוב הפעמים התקפי הזעם יופיעו במצב של תסכול ואי שביעות רצון או כאשר הייתה התנהגות כזו בעבר והיא סיפקה לו את התוצאות שהוא ביקש.

אם בעבר הילד השתטח על הריצפה ובסוף נכנענו והוא קיבל את מבוקשו, הוא למד שבפעם הבאה יהיה לו שווה לעשות זאת שוב ואפילו בעוצמה גבוהה יותר.

חשוב לזכור שאם נתנו לו את מה שהוא רוצה, צריך לשאול את עצמנו- האם זה באמת נותן מענה לצורך שלו? וכנראה שהתשובה תהיה לא!

בגיל שנתיים ישנו קושי בוויסות עצמי של הרגשות, סביב הדברים שקורים לילד. חשוב שנדע שאלו בעיות זמניות שחולפות ואם נותנים את המענה הנכון הסימפטומים חולפים ונעלמים ככל שהוא גדל.

זכרו שבזמן התפרצות זעם הילד בעצמו מרגיש תחושת בילבול, תסכול ובדידות ולמרות שזה נראה שהוא החזק והוא שולט בסיטואציה בדר"כ אחרי ההתפרצות הוא ירגיש רגשות אשם, הוא נבהל מעוצמת הזעם שיש בו וזה יכול לגרום לו לתחושת מבוכה.

חשוב שנזכור שילד לא נולד עם היכולת להכיל תסכולים. זו האחריות שלנו, ההורים, ללמד אותו איך לעשות זאת.

זוהי יכולת נרכשת, אבל אנחנו צריכים לתת לילד את הכלים הראשוניים להתמודד עם מצבים כאלו.

בזמן התקף זעם הגוף של הילד שלנו מתמלא באדרנלין וכמות גבוהה של אדרנלין מונעת ממנו לבצע חשיבה הגיונית ורציונאלית.

הבעות הזעם האלו אינן אומרות שילדכם אינו מחונך או שהילד שלכם לא בסדר. להפך, זוהי הדרך הטבעית והבריאה לשחרר לחץ שהצטבר במשך זמן מסוים.

הגורמים להתקפי זעם יכולים להיות: תיסכול, פחד, שינויים וחוסר גבולות.  

שימו לב שהתקפי זעם יכולים להתגבר בזמן עייפות יתר. שינויים בחיים ולחץ משפיעים מאוד על הילדים שלנו ולכן ניתן לילד את הלגיטמציה לרגשות שלו, ניתן לו להרגיש בטוח ואהוב. נסביר שזה בסדר לכעוס ולבכות ואנחנו אוהבים אותו בכל מצב. לא משנה מה הוא עושה. גם אם לפעמים קשה לנו כהורים להתמודד, אנחנו נלמד את הילד שלנו שאנחנו אוהבים אותו ללא תנאים, גם כשהוא כועס או בוכה.

מעבר לכך, כל ההתמודדויות האלו במהלך גידול הילדים הן הזדמנות שלנו כהורים להקנות להם כלים וכישורים שנדרשים רבות לילדים שלנו, כדי לגדול להיות אנשים מאושרים וטובים.

אז איך מתמודדים?

להיות עם הילד בזמן התקף. לרדת לגובה העיניים. לתת תשומת לב חמה ואוהבת, חיבוק, ליטוף, תנו לגיטמציה לתחושות, תשקפו את התחושות.

זיכרו, אין צורך לאיים. אלא פשוט להיות שם, להתמיד ולא לשנות את הדעה שלכם בשביל לקבל שקט. ברגע שקיבלתם החלטה תעמדו בה ותזכרו שההתקף עובר ובאיזה שהוא שלב הילד אפילו ירצה להתכרבל ולהתחבק איתכם.

ולסיום, הכי חשוב --- לנשום עמוק להכיל את הקושי של הילד שלי. להבין שהשינוי שחל בו גורם אפילו לו עצמו לאיזה קושי.

ותמיד תמיד תזכרו שהילדים שלכם לא יכלו לבקש הורים יותר טובים מכם ושאתם ההורים הכי טובים לילדים שלכם! 

שלכם, ספיר קלדרון מנחת הורים

ויועצת שינה לגיל הרך.